פסק-דין בתיק ת"א 183-08

לטענת התובע בכתב התביעה, בין התובע לנתבע 1 נכרת ביום 19.4.07 הסכם שותפות, לפיו יפעלו הצדדים באמצעות חברה משותפת אשר תקרא GT2I .

לצורך מימון ראשוני להקמת העסק, התחייב התובע להלוות לשותפות סך של 1,000,000 ש"ח, אשר יוחזר לידיו במהלך תקופה של שנתיים וחצי. בהתאם לכך התובע קיבל מניות בחברה המשותפת, היא הנתבעת 3, ונתן את ההלוואה האמורה, כפי שהתחייב.

לטענת התובע בכתב התביעה, לצורך קידום מטרתה של השותפות, בדרך של איסוף כספים מתושבי צרפת, הנתבעים 1 ו-2 הקימו חברה בצרפת, כאשר הנתבעת 3 היתה בעלת 99% של החברה הצרפתית. בין הצדדים הוסכם, כי הכספים שיתקבלו בחברה הצרפתית יועברו לחשבון החברה בישראל, הנתבעת 3.

לטענת התובע, הנתבעים 1 ו-2, שהינם בני זוג, אשר ניהלו את העסק בפועל, עשו שימוש שלא כדין בכספי השותפות. כאשר התובע ביקש לקבל מידע אודות מצבה הכספי של החברה המשותפת, נאמר לו כי כספי ההלוואה ירדו לטמיון וכי העסק אינו מניב רווחים.

התובע טוען בכתב התביעה, כי לנוכח זאת, ועל רקע מידע נוסף שהגיע לתובע בדבר התנהלות הנתבעים 1 ו-2, התובע דרש מהנתבעים להחזיר לו את כספו וכן לפצות אותו בגין נזקיו.

ביום 11.7.07 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, לפיו החזיר התובע לנתבעים את מניותיו בנתבעת 3 ובתמורה הנתבעים 1 ו-2 התחייבו לגרום לכך שהנתבעת 3 תשיב לתובע את הסך של 1,000,000 ש"ח, במהלך תקופה בת שנתיים מיום חתימת ההסכם, כך שבכל חודש ישולם סכום מינימלי של לפחות 26,000 ש"ח. התובע טוען, כי הנתבעים 1 ו-3 התחייבו גם, כי הנתבעת 3 תשלם לו סך נוסף של 1,000,000 ש"ח במהלך השנה השלישית והרביעית, כך שסך הכל התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סכום של 2,000,000 ש"ח.

לטענת התובע, הנתבעים שילמו את התשלום הראשון בלבד, בסך של 26,000 ש"ח, אולם מחודש ספטמבר 2007 הפסיקו לשלם, ועל כן הגיש התביעה נגדם.

הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את טענות התובע. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הינו עולה מצרפת ובעל ניסיון רב בתחום הטלמרקטינג. הנתבע 1 היה הבעלים של הנתבעת 3, שעיקר עיסוקה היה בתחום האמור. החברה יזמה פרויקט חדש, אשר במסגרתו היתה אמורה להוציא כתב עת, אשר יכלול כתבות תדמית מוזמנות. הכנסות העסק אמורות היו להתקבל מתשלום עבור פרסום הכתבות. מכירת כתבות התדמית היתה מבוססת על טלמרקטינג.

על מנת להוציא לפועל את הפרויקט החברה היתה זקוקה למימון בסך של מיליון ש"ח. בנוסף, הואיל וחלק מפעילות החברה, ובמיוחד גביית התשלומים מהלקוחות, היה אמור להתבצע בצרפת, היתה החברה זקוקה לחברה מקומית (בצרפת) אשר תפעל בשמה שם.

לטענת הנתבעים, התובע היה אמור להשקיע כספים בחברה ובנוסף להעביר לבעלות החברה, מניות של חברה צרפתית שבבעלותו. חברה זו, כנטען על ידי התובע, היתה בעלת חשבון בנק, דבר שהיה בעל חשיבות רבה, לנוכח הפרוצדורה המסובכת והמורכבת הכרוכה בפתיחת חשבון בנק לתאגיד בצרפת.

לטענת הנתבעים, החברה המשותפת החלה בפעילות ואף קיבלה הזמנות מלקוחות, אולם בניגוד למצג שהציג התובע, לחברה הצרפתית לא היה חשבון בנק פעיל. בהעדר חשבון בנק פעיל בצרפת, לא יכלה החברה לקבל תשלומים.  התובע חזר והבטיח כי ידאג לפתיחת חשבון הבנק, אולם לא עשה כן.

לנוכח המשבר שנוצר במערכת היחסים בין הצדדים הוחלט כי התובע יעביר את המניות בחברות לנתבע 1, תמורת תשלומים עתיים בסך של מיליון ש"ח. רק לאחר הסיכום האמור והעברת השליטה, התברר כי מצגיו של התובע בדבר פתיחת חשבון בנק היו שקריים. בשלב זה, בו קופתה של החברה ריקה, תשלומיה השוטפים מצטברים ובהעדר חשבון בנק זמין אין היא יכולה לגבות תשלומים מלקוחותיה, נאלצה החברה לחסל את פעילותה.

הנתבעים טוענים כי התנהגותו של התובע עולה כדי הטעיה, מרמה ופעולה בחוסר תום לב, ואילו היה מגלה את מצב הדברים לאשורו, לא היו הנתבעים מתקשרים עמו באיזה מההסכמים נשוא כתב התביעה.

לטענת הנתבעים, התובע גרם לנזקים כבדים, המתבטאים בקריסה כלכלית של החברה, בירידה לטמיון של המיזם אותו יזם הנתבע 1, בפגיעה קשה במוניטין של הנתבע 1 ובהתדרדרות מצבם הכלכלי של הנתבעים 1 ו-2. הנתבעים הודיעו כי הם מקזזים נזקיהם, הנאמדים בסך של כשלושה מיליון ש"ח, מתוך כל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, לו צורפו ההסכמים שנחתמו בין הצדדים.

התובע הכחיש בתצהירו טענות הנתבעים ביחס לחשבון הבנק של החברה בצרפת. לגרסתו, הוא היה במעמד של משקיע בלבד ולא התחייב לפתיחת החשבון וממילא, היה בידי הנתבעים, אם רצו, לפעול לכך בעצמם. התובע טוען בתצהירו, כי הנתבעים מעולם לא פנו אליו בעניין חשבון הבנק ובפועל, ניתבו את הכספים לחשבון חברה אחרת שהפעילו בצרפת.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 1 ו-2, במסגרתם חזרו על עיקר הטענות כפי שהועלו בכתב הגנתם.

בתצהירי הנתבעים, הציגו הנתבעים את גרסתם לגבי מהלך הדברים, החל מהמועד שבו הוקמה השותפות ועד למועד שבו נחתם ההסכם בדבר פירוקה. בתצהיריהם, חזרו הנתבעים על טענתם לפיה התובע הוליך אותם שולל בכל הנוגע לפתיחת חשבון הבנק בצרפת.

התובע והנתבעים 1 ו-2 העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות הנטען בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמם.